חלמתי חלום: חבר ילדות שרק בחלומות אני שומע ממנו. בחלומותיי הוא מצליח מאוד, הוא במאי קולנוע נודע, עוסק בעיקר באנימציה. משהו כמו ארי פולמן של החלומות. שנים לא שמעתי ממנו, והנה – מגיע ממנו מכתב שהוא חצי אישי וחצי טופס. מתברר שהוא עובד כעת על סרט חדש, ומייעד לי לדובב את אחת הדמויות הראשיות, החמור. הוא יצר את הדמות בשבילי, הוא כותב. החמור לא יהיה דמות מרכזית במיוחד, יהיו דמויות ראשיות יותר, אחת בגילומו ועוד אחת של "האיש הרע", אבל זה בסדר גמור מבחינתי. כלומר לא רק בסדר גמור, אלא פסגת החלומות, מענה הולם, מלא ומקיף לתשוקת ילדות שמפעמת בי כך וכך שנים. אני מאושר מאוד.
אנחנו מתכנסים לעבודה על הסרט. הסרט מזכיר קצת את 'טיטניק'. יש ספינה והיא טובעת. הנוסעים עדיין לא יודעים דבר על הטביעה ועסוקים בוויכוחי סרק על מקומו של ספר דברי הימים בקורפוס המקראי. לכשעצמי, אין לי תסריט ולא ניתנו לי שום הוראות על הדמות, על טון הדיבור, הכל צריך לבוא ממני. באיזשהו שלב, כשהויכוחים על דברי הימים תופסים נפח גדול מדי, מעיר לנו עוזר הבמאי שעלינו להראות קצת יותר דחיפות במעשינו, שכן האונייה הולכת וטובעת. הוא מורה לי ללכת לתאים הנוספים ולהזהיר אותם. אני, החמור, מציית, ובקול מצחיק מזהיר את כולם שהספינה עומדת לטבוע.
הסרט מצליח מאוד. יש דיבורים על פסטיבל קאן. אמנם, החמור לא מועמד לאחד הפרסים, אבל למה שלא ייסע גם? הוא הדמות השלישית בחשיבותה! במקביל, נערכת פרמיירה חגיגית, בעומר. בחצר הבית. צריך להערים כסאות ולהכניס לבית. מגיעים דודיי העשירים, אני מאוד רוצה לספר להם על התפקיד החדש שלי בסרט, יותר מזה – על הייעוד החדש שלי בחיים! תפקיד החמור גאל אותי מחיי בטלה, מחיים ריקים, סוף סוף מצאתי ייעוד, או תכלית, לחיי. אבל הם באו מרחוק, והדוד החולני – שכבר מת בינתיים, במציאות – מתנדנד מעט ונשען עלי. אתה רוצה להקיא? אני שואל, והוא מייד מקיא ומשלשל עלי מראש עד כף רגל. כשהוא מסיים אני חוזר לעזור להכניס כיסאות הביתה, לפרמיירה.
חֶלְמָאִי 