התעוררתי ריק לגמרי מהשינה. השירה המוגזמת, הקולנית מבית הכנסת הסמוך דאגה לכך. השירה הזאת מרוקנת אותי. יצאתי מהמיטה וקמתי, צחצחתי שיניים, בדקתי את צלקות האפטה במראה. באופן מילולי ממש – ליקקתי את הפצעים. אלו זמנים קשים.
אני פועל כאוטומט משומן בבקרים. מרתיח מים, מדליק את המחשב, מכין את הקפה, נכנס לאינטרנט, שם דיסק במערכת, מתמתח. בודק מיילים, נדיר שיש משהו בשבתות וחגים. פניתי לאחד הפורומים הקלאסיים. משעמם. משהו על שיר של דה פאיה. שיר ערש, NANA. מיד נזרקתי למקום אחר. חלום שחלמתי בלילה..
הזקנה - ג'ורג'ונה
סבתא נלי באה לבקר אותי וחיבקה אותי, חיבוק חם, אולי חם מדי, דביק. היא נראתה, כמו כל המתים בחלומות, צעירה, נמרצת וחיונית, אף שהתנהגותה הייתה קרירה במקצת.
אני עם אמי בחדר כלשהו, בבניין מגורים. אנחנו ישנים, כל אחד במיטתו. לחדר נכנסת פתאום זקנה ותינוק בידיה. הזקנה דוחה למראה, ריח ריקבון עולה ממנה, התינוק שבידיה לבוש בגדים כחולים. מיד, בלי להתמהמה, היא ניגשת עם התינוק למרפסת הסגורה. אני מבין מהר את כוונתה, היא רוצה להשליך את התינוק מבעד לחלון. אני נחרד ומנסה לקום אך אני איטי וכבד.
הזקנה לא מוצאת פתח לזרוק בעדו את התינוק. היא מגששת בפינת המרפסת אחר פתח, אני קם לבסוף וניגש אליה בכבדות, אני אוחז בכתפה, היא מגעילה אותי, זקנה מטונפת.
מאוחר מדי. היא השליכה את התינוק. מתנהלת חקירה משטרתית…
חֶלְמָאִי 