Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for אוגוסט, 2010

"בואם של חלומות אינו קבוע למועד ופרשנותם מעוררת פיהוק" (יוסיף ברודסקי, חותם מים).

כבר קיים זמן מה, הבלוג הזה, ועד עתה בכלל לא נזקקתי לא למוטו ולא לקוראים, אבל פתאום נקרה בדרכי מוטו נאה, אז בבקשה. החלומות האחרונים שלי נפסלים על הסף, לא מעניינים ולא ממוקדים. שיחות עקרות עם עיתונאים-עמיתים וחברי-ילדות, בהייה בים, משחק עם מרמיטה, געגועים לדבר מה. אלה התכנים. גם לבלוג בלי קהילה יש סף קבלה. במקום חלום עדכני הנה חלום ישן, אבל מלא עניין. יד שנייה כמו חדש.

גבירה באדום, עם כלב – פונטורמו (ברונזינו?)

אני בעומר, בכניסה ליישוב מכיוון באר שבע. אני נכנס לישוב ופוסע בכביש הישן. הוא לא בשימוש זה זמן רב ועשב צומח עליו. אין שוליים מסודרים ואני חושש להידרס ע"י אחת המכוניות. אני גם חושש שמי מהנהגים או התושבים יזהה אותי. באמצע הדרך אני נעצר. אני נזכר שקבעתי עם אבא להיפגש בתל אביב ואני פונה בחזרה לכיוון הכניסה לישוב, לתפוס אוטובוס. אני מבחין באישה עם כלב. הכלב פצוע. היא מחזיקה אותו בידיה. היא חיתלה את הכלב והניחה אחריה את החיתול;  בחור צעיר, חייל, נוזף בה: "אל תזרקי חיתולים!".

מודעות פרסומת

Read Full Post »

עיניך הרואות

יצאו לי מוניטין של חובב חלומות. חברים היו באים ומספרים לי מדי פעם חלומותיהם, "חלמתי חלום מוזר" אמרו ואני הייתי משיב "חלומות תמיד מוזרים". הלילה חלמתי חלום מוזר מאוד: "חלום העיניים".

בחלום אני אסיר. רצחתי מישהו בדם קר ואני כלוא במין כלא פתוח, מוסד כליאה שכזה. אמא, נושאת סנדוויצ'ים,  באה לאסוף אותי משם ובדרכנו החוצה אני חש שעוקבים אחרי. רוצים לנקום בי, להתנקש בי. פתאום בא אדם, מחזיק רובה מוזר למראה, מין תערובת חסרת צורה של חומרים מכניים ואורגניים, הוא רוצה לירות בי, אני מתגונן בידיי,  הוא סוחט את ההדק אך והרובה המוזר אינו יורה. המתנקש מחייך. הוא מניח על הארץ פטיש ומנגנון הנראה כמו פצצה. הוא מתגרה בי. הוא רוצה שארים אותם ואגן על עצמי. אני לא אוהב את המשחק הזה.

(-מסך-)

סצינה שנייה. שלושה בלשים קשישים בדימוס יושבים על ספסל ומעלים זכרונות על פושעים קטנים ונרקומנים מהעבר הרחוק, נרקומנים בעלי עיניים גדולות ונפוחות שמתחננים על נפשם, כופרים באשמתם ומיתממים. הבלשים מחקים את הנרקומנים ומנפחים את עיניהם. הם צוחקים. לאחד מהם עיניים ענקיות, כחולות-אדומות, מימיות. "מי יעמוד בפני כאלה עיניים?" הם צוחקים.

פיטר ברויגל האב. משל העיוורים (פרט).

Read Full Post »