Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for ספטמבר, 2011

סופר באבא, אבן גבירול, היום בצהריים. שלושה עומדים בתור אצל הקופאית: עובדת זרה (או תיירת, בעצם) מהפיליפינים, אני, אישה זקנה.

פיליפינית: Do you have garlic powder?

קופאית: מה? אני לא מבינה, (פונה אלי) אתה מבין מה היא רוצה?

אני: היא שואלת אם יש לכם אבקת שום.

קופאית: אבקת שום? מה, עושים אבקה משום?

אישה זקנה: היום הם עושים אבקה מכל דבר, גם מאנשים.

פליקס נוסבאום - דיוקן עצמי במחנה (1940)

מודעות פרסומת

Read Full Post »

לדירתי החדשה ברחוב בלוך עברתי לפני חצי שנה בערך, במרץ. ככל שעוברים הימים מאבדת דירתי הקודמת ברחוב נצח ישראל, שבה גרתי יותר מ-12 שנה, את ממשותה בעיני רוחי ונעשית לזיכרון רחוק ועמום. ואולם ככל שנחלשת ממשותה מתחזקת אחיזתה בחלומות שלי. זו אחיזה איתנה, לא נעימה, דביקה.

חלמתי השבוע חלום קיצי, מיוזע ומסתורי: אני עדיין מתגורר בדירתי הקודמת. אני יושב בחצר הבניין שממול לדירתי, סמוך לבית המרקחת השכונתי. יושבים איתי זוג חברים. ערב נעים, כאילו לא היו דברים מעולם, כאילו לא רבתי עם כולם בחודשים האחרונים. אני משקיף לבניין שלי, לדירתי שבקומת הקרקע, ומשהו נדמה מוזר. יש התרחשות כלשהי בגינה. דלת הדירה שלי פתוחה לרווחה. אני קם וניגש לבדוק.

אני נכנס לחצר הבניין ומבחין בכמה מהגרי עבודה מאפריקה. אני ממהר לעלות לדירה. היא חשוכה למדי, מוארת פה ושם באור נרות. האפריקנים חוללו בה שינוי, היא מריחה מוזר, מסיכות עץ תלויות על הקירות, עלים פזורים על הרצפה. הדהוד תופים עמוק עולה מחדר השינה, אני נכנס אליו בזהירות. הכושים, לבושים בתלבושות האפריקניות המגוחכות שלהם, שכאילו נלקחו מהערך "שבט זולו" שבאינציקלופדיה העברית לנוער, משמיעים זה לזה קליקים לעגניים. הם עסוקים בפולחן הכשפים המחויך שלהם, רוקדים ומביטים בי משועשעים. אני פותח את המקרר, הוא גדוש במאכלים המשונים, העיסתיים, שלהם. עכביש זרחני נתלה מהתקרה ומשמיע קולות ינשופיים. "הם עושים לי מסיבה אפריקנית בדירה", אני חושב לעצמי, מזיע.

רמברנדט – שני אפריקנים צעירים

Read Full Post »