לקוראי וקוראות אבק היקרים, טראומה מודה לכם על ההתעניינות חסרת התקדים בבלוג ומקדישה לכם את החלום הבא: אני מגיע לרסיטל של סוזי והבנשיז במרכז ענב על גג גן העיר. אני נרגש מאוד, אך עם כניסתי לאולם הקטן אני מקבל חדשות מטרידות. מתברר שדורלקס סדלקס יחממו את המופע, שכלל לא ברור אם יתקיים. אני נדרך. ידוע לי היטב מנהגו של דרומר להשליך עופות קפואים על הקהל. אני מתכווץ ומתכופף ומהבמה אכן מתעופפים עופות…
אבל – למרבה ההקלה, העופות רכים וטריים וגם הקפואים שבהם נוחתים ברכות על הקרקע ומקרקרים בשלווה. גם דגים קפואים מושלכים לחלל האולם ומתעופפים להם סביב-סביב, דגים בכל הצבעים ומכל המינים. "ממש כמו בפריז" אומרת X העומדת לצדי. אני מסכים. "רק לפני שבוע חזרתי משם", אני אומר ושולף מהכיס חתיכת גבינה כחולה. הגבינה נושמת לרווחה ומגרגרת בכף ידי. סוזי עולה על הבמה אך מיד יורדת. מישהו ממלמל דבר מה על דידרו. אני יורד ללובי, יש שם תערוכה קטנה של פרגונר.
אני מתעורר רעב.
פיטר ברויגל האב - נפילת המלאכים המורדים, פרט.
אירוסילה, כלומר: "המוזרה", מגיעה לבקר את הפיה אמת. דֶני דידרו מתאר אותה, את מלבושיה ואת הביקור עצמו. תרגום: ארזה טיר-אפל רויט. הקלדה: אני.
האשה השנייה: "אירוסילה היתה גבוהת קומה למדי, ללא איזון במידותיה: היו לה רגליים ארוכות בקצה ירכיים ארוכות, והן שיוו לה מראה של גמל שלמה, בעיקר כשישבה. מחוסרת מותניים היתה. זרועה האחת עגלגלה, השנייה כחושה; ידה האחת כעורה ומעוותת והשנייה יפה למראה; רגלה האחת קטנה ועדינה בתוך נעל גדולה מרופדת, רגלה השנייה גדולה ועקומה ונדחקת לתוך נעל קטנטנה, אך מילא: באופן זה היו לה שתי נעליים זהות. כתפה הימנית התרוממה מעט יותר מן השמאלית, אך מבנה חסון ותרגילי גוף מזערו את חומרת המום. לחייה היו סמוקות אך עור פניה נותר ללא גוון; עין אחת כחולה והשנייה אפורה; אף ארוך ומחודד; פה שובה לב כשצחקה, אך לצערם הרב של מי שביקשו את קרבתה, עברו עליה ימים נוגים בלי שתדע למה ומדוע, שכן היא סירבה לייחס זאת להבל הליחות או לעצבים.
היא לבשה שמלה מסאטן ורוד עם עיטורים סגולים; עטתה עליה גלימה מקטיפה כחולה עטורה סלסלות; ענדה סרט שזור יהלומים ועליהם תליון מהודר בדמות חסודה, שזה עידן ועידנים לא ענדו כמותו; עגיל משובץ אבני ברקת יפות עד מאוד היה תלוי על אוזנה הימנית ופנינה מן המזרח על השמאלית; נוצה ירוקה היתה תקועה בכובעה שצדו האחד היה מורם, דמוי פרפר, וצדו השני מושפל, דמוי מצנפת. בידה אחזה מניפה עצומת ממדים. הנה כך, לבושה ועדויה, הופיעה לעינינו אירוסילה."
אשת הסולטאן: הפנינה באוזן שמאל מיותרת.
האשה השנייה: "היא ברכה את הפיה לשלום בלי להביט בה, השתרעה ללא בושה על כורסה מלכותית, שלפה מכיסה משקפת תיאטרון שלא עשתה בה כל שימוש, שרבבה אל תוך שיחה רצינית מאוד שלוש או ארבע מלים מחוצפות או מבדחות, הלעיגה על עצמה ועל שאר בני החבורה ועזבה את החדר."
לילה טוב לכולם. בצד שמאל הוספתי קישור לאתר של "אבק", כדי שתמצאו את דרככם חזרה לדרך המלך.
חֶלְמָאִי 