Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘קמטים’

חלמתי את החלום הזה אתמול לפנות בוקר. זכרתי אותו בבהירות כשהתעוררתי וביקשתי לשכוח אותו, שיעזוב אותי במנוחה.

ללא הועיל. הוא דבק בי למשך היום כולו. בכל פעם שחשתי שהנה הוא נשמט ממני, נגנז ומאופסן ברובד עמוק בתת ההכרה, הוא צץ משומקום: פרסומת שראיתי בטלביזיה (ילד מדבר כמו אדם מבוגר), עטיפה של דיסק (ציור של בּוּשֶה, ילדה קטנה ופתיינית), ריקבון קל במלפפון שהוצאתי מהמקרר. עמדתי במטבח, טרפתי ביצים והפעולה המוּכְנִית שבה והפיחה רוח חיים בתעתוע הלילי שלי.

אני בעומר, בבית שגדלתי בו, במחסן הקטן והמאובק מחוץ לבית, אקס-טריטוריה ששימשה חדר כביסה ומחסן לכל עת. אני מחטט בחפצים הזרוקים והמאובקים ומוצא אוצר גנוז. סרט וידאו שבו מופיעה אחותי הגדולה ואחת מחברותיה. הן שתיהן ילדות קטנות, בנות שש או שבע. הסרט בשחור לבן, זה מין ריאיון מאולתר, הן מדברות זו עם זו, והדבר המוזר הוא שהן מדברות דיבור-מבוגרים. דמותי בחלום מתפעלת-ממש מהבגרות של הילדות הצעירות, כשהייתי בגילן לא דיברתי כך, אני חושב לעצמי. אני מתעמק בדמותה של אחותי. היא אמנם ילדה קטנה, בשחור לבן, אבל תווי פניה מבוגרים, קמטים נחרצים לאורך פניה, עיגולים שחורים מקיפים את עיניה. היא ילדה זקנה.

דזידריו – ישוע הילד

אני מחפש משהו לאכול. אני מוצא פולי סויה. אני יודע שהם זרוקים במחסן הקטן עידן ועידנים, אלוהים ישמור, לא ביקרתי בעומר כבר שבע עשרה שנה, מאז שעזבתי. פולי הסויה האלה, בטח מלאו להם שלושים שנים לפחות. אין דבר. אני שם אותם בכלי פלסטיק, מכניס למיקרוגל וחוזר להביט באחותי הקטנה-זקנה בסרט הווידאו.

עובר זמן. אולי אני נרדם בחלום, ופתאום אני נזכר בפולי הסויה. המיקרו עדיין פועל, אני ממהר אליו, מכבה אותו ומציץ לתוכו. קערת הפלסטיק נאכלה, הושחתה לגמרי, אני מביט בזוועה בקרביים של מכשיר המיקרוגל. אני נזכר בפסוק מספר דברים: "אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ". אני מתעורר.

מודעות פרסומת

Read Full Post »