Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘מוצרט’

"יצירה נחמדה", כך מכנה אלפרד איינשטיין את האריה "Alma grande, e nobil core"  קכל 578, שחיבר מוצרט ללואיזה וילנב (Villeneuve), הדורבלה הראשונה שלו. האריה נועדה להשתלב באינטרמצו נשכח של צ'ימרוזה בשם "I due baroni di rocca azzurra". מוצרט בתמימותו היה סבור שהוא מחמיא לאינטרמצו, משפר אותו, אך כפי שקרה לא אחת, ה"שיפור" העלה עליו את חמתם של הקולגות, שלא אבו לראות את היהלומים של מוצרט מנצנצים בגאון מעל ליצירתם הדהויה. האינטרמצו אפוא נשכח, אבל היצירה הנחמדה ממשיכה להתנגן מדי פעם. היא הייתה פופלרית בעיקר בשנות ה-50 וה-60, אך גם היום חוזרות אליה מדי פעם הדיוות של ימינו (מגדלנה קוז'נה, אלינה גרנקה).

הגיבורה,מדאמה שמה (Madama), נותנת דין וחשבון תקיף למאזין לא נודע. "נפשות גדולות ולבבות אצילים", היא אומרת, "מאז ומתמיד רחשו בוז לאנשים כמוך." מדאמה היא אשת חברה משופשפת, אך ה-Grandeur שלה בוגד בה לא אחת, והיא נעשית פתטית שלא בידיעתה. היא רגילה בטקסים, בערבי גאלה, בקוקטיילים, היא יודעת כיצד לעורר כבוד, היא דורשת את הכבוד המגיע לה, אך לא אחת נשארת דרישתה תלויה באוויר. היא מבקשת מאנשי סודה למסור הודעה לאותו Ingrate: "תגידו לו שאני נאמנה לו, אבל שהוא אינו ראוי לסליחה, ושאני עוד אנקום את נקמתי בו…"

האריה כמובן קומית. ואצל מוצרט, ככל שהגיבורה נואשת יותר, ככל שהיא עומדת על כבודה ביתר עוז – כך, רחמנא ליצלן, מועצם האפקט הקומי. זו שעתה הגדולה של מדאמה, היא מגלה אצילות נפש נדירה, היא סולחת למנוול בראש מורם, אבל דווקא ברגע הגדול שלה התזמורת מלגלגת עליה בסתר, הבאסון מצחקק מאחור, האבוב לועג לה, המיתרים רוחשים מאיזו בדיחה שמדאמה לא שמעה או לא הבינה. פועל כאן מנגנון דרמטי עדין ומתוחכם ביותר, הגם ששכיח מאוד אצל מוצרט. איך אפשר לשחזר אותו על הבמה ביעילות? הנה שתי הצעות:

תרזה ברגנצה, התזמורת הלאומית של צרפת, מנצח – אויגן יוכום:

אלינה גרנקה, תז' הקונצרטחבאו, מנצח –  מאריס יאנסונס:

רשמים: אני אוהב את שתיהן. ברגנצה הדאיגה אותי קצת בשורה השניה ("אני תמיד בזה לשכמותך.."), שאותה שרה ברכות ועם חיוך נבוך. היא אינה מבינה מה היא שרה? אבל בחלקה השני של האריה היא מעוררת חמלה רבה דווקא בגלל הלעג שעולה מהתזמורת (בניצוח המבריק של יוכום). האפקט הושג בשלמותו.

לגרנקה אין את הפינס ואת העמידה האצילה של ברגנצה (למי יש?), אבל היא יוצרת מדאמה אמינה מאוד, גאה, משולהבת ומעט עלובה. היא מוסיפה קולורטורה קטנה על "fida sono", קישוט שברגנצה נמנעת ממנו (ושאין בו צורך של ממש). יאנסונס לא חד כמו יוכום, והאפקט המבוקש מתעוות קצת, ההולנדים תומכים במדאמה ולא מצליפים בה. אולי זה קשור לאופי ההולנדי ההגון והמנומס. לצרפתים של יוכום אין כל בעיה להצליף בפרימה-דונה. אדרבא, הם נהנים מכך.

מודעות פרסומת

Read Full Post »

אני מבקר את X בביתו החדש, הוא קנה דירה במגדל מבודד בדרום העיר ומתגורר בה עם בן זוגו. כולו רעש וצלצולים, הוא צוהל וגועש, אני נדבק בצהלות שלו, אנחנו שרים יחדיו את סקרמוש ופולצ'ינלה, הוא אומר לי "אתה מזייף". אני ממשיך לשיר אבל יותר בשקט. אני יודע היטב ששעת הארוחה מתקרבת.

X ובן זוגו הצעיר רעבים! אנחנו ניגשים למזווה העצום. ל-X יש כמה חזירים פשוטי-עור, אנחנו בוחרים אחד ואת השאר צריך לסדר במקפיא. אני מעמיס חזיר ענק על גבי ומנסה לדחוס אותו למקפיא. הוא ורוד וכתום, מגויד ומעושן, הוא מביט בי, יש לו פרצוף אנושי. אני חושב לעצמי "חזירות גרמנית". אחרי שאגמור להעמיס את ערימת החזירים, אשב לאכול.

מריה לואיזה - אנטון רפאל מנגס

הנה מובאה מיומנו של אחד, הוד מעלתו הרוזן יוהאן קארל צינצנדורף, בירוקרט וינאי וחובב תיאטרון נלהב, על הצגת הבכורה של האופרה "חסדו של טיטוס", שנערכה בחמישה בספטמבר 1791, בפראג:

"הגעתי לתיאטרון שבעיר העתיקה בחמש אחרי הצהריים והוכנסתי אחר כבוד לאחד התאים הקדמיים. פמליית החצר הואילה להגיע רק בשבע וחצי. אלמלא היתה אתי העלמה X, מהפמליה של הרוזנת Y, ודאי הייתי מת משעמום. לבסוף הוצג לפנינו החיזיון המשעמם ביותר שניתן להעלות על הדעת, La clemenza di Tito. הבחנתי ברוטנהן, מושל בוהמיה, מקרקר ומפרכס בתאו של הקיסר. אידיוט עלוב. סיניורה מרקטי פנטוצי שרה יפה מאוד. הקיסר משוגע אחריה. היה קשה בצורה בלתי רגילה לחמוק מהתיאטרון עם העלמה X."

"חזירות גרמנית" (Porcheria Tedesca) פלטה הוד מעלתה מריה לואיזה, אשת הקיסר ליאופולד השני, בעיצומה של הצגת הבכורה של חסדו של טיטוס, כך לפחות על פי האנקדוטה הידועה. אני נוטה לגלות סלחנות לקיסרים בכלל ולקיסרית מריה לואיזה בפרט. היא לא מבקרת מוזיקה, היא שם כי התפקיד מחייב והיא מבינה דבר או שניים בחזירים וגרמנים. אבל למעשה התיעוד הראשון על משפטה הנחרץ של הקיסרית מקורו רק בשנת 1871, שמונים שנים לאחר ערב הבכורה, והיסטוריונים מסוימים מטעם שרידי מעמד המלוכה באירופה הטילו ספק בציטוט וטענו שהקיסרית היתה צ'מבליסטית חובבת בעלת אוזן מוזיקלית במיוחד. על כל פנים, מכתב שהתגלה לפני עשרים שנה מהקיסרית לכלתה, מריה תרזה, מבהיר שהיא אכן לא רוותה נחת באותו ערב. בצרפתית עילגת של מעמד המלוכה, כותבת מריה לואיזה:

"אתמול בערב, בתיאטרון, הגראנד אופרה לא הייתה גראנדית כל כך. המוזיקה הייתה כה גרועה וכולנו נרדמנו די מהר, חוץ מליאופולד הדוחה שהזיל ריר על הסופרנו המגעילה מריה פנטוצי. אישה כעורה עם קול של צפרדע. אני מאחלת לליאו שיקבל ממנה כיני ערווה, כלמידה ועגבת. בכל אופן, ההכתרה הייתה יוצאת מן הכלל. יודעים לארגן חגיגות, הבוהמים המסריחים. אני מחרבנת והולכת לישון. לילה טוב יקירתי."

Read Full Post »