Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘מאריס יאנסונס’

"יצירה נחמדה", כך מכנה אלפרד איינשטיין את האריה "Alma grande, e nobil core"  קכל 578, שחיבר מוצרט ללואיזה וילנב (Villeneuve), הדורבלה הראשונה שלו. האריה נועדה להשתלב באינטרמצו נשכח של צ'ימרוזה בשם "I due baroni di rocca azzurra". מוצרט בתמימותו היה סבור שהוא מחמיא לאינטרמצו, משפר אותו, אך כפי שקרה לא אחת, ה"שיפור" העלה עליו את חמתם של הקולגות, שלא אבו לראות את היהלומים של מוצרט מנצנצים בגאון מעל ליצירתם הדהויה. האינטרמצו אפוא נשכח, אבל היצירה הנחמדה ממשיכה להתנגן מדי פעם. היא הייתה פופלרית בעיקר בשנות ה-50 וה-60, אך גם היום חוזרות אליה מדי פעם הדיוות של ימינו (מגדלנה קוז'נה, אלינה גרנקה).

הגיבורה,מדאמה שמה (Madama), נותנת דין וחשבון תקיף למאזין לא נודע. "נפשות גדולות ולבבות אצילים", היא אומרת, "מאז ומתמיד רחשו בוז לאנשים כמוך." מדאמה היא אשת חברה משופשפת, אך ה-Grandeur שלה בוגד בה לא אחת, והיא נעשית פתטית שלא בידיעתה. היא רגילה בטקסים, בערבי גאלה, בקוקטיילים, היא יודעת כיצד לעורר כבוד, היא דורשת את הכבוד המגיע לה, אך לא אחת נשארת דרישתה תלויה באוויר. היא מבקשת מאנשי סודה למסור הודעה לאותו Ingrate: "תגידו לו שאני נאמנה לו, אבל שהוא אינו ראוי לסליחה, ושאני עוד אנקום את נקמתי בו…"

האריה כמובן קומית. ואצל מוצרט, ככל שהגיבורה נואשת יותר, ככל שהיא עומדת על כבודה ביתר עוז – כך, רחמנא ליצלן, מועצם האפקט הקומי. זו שעתה הגדולה של מדאמה, היא מגלה אצילות נפש נדירה, היא סולחת למנוול בראש מורם, אבל דווקא ברגע הגדול שלה התזמורת מלגלגת עליה בסתר, הבאסון מצחקק מאחור, האבוב לועג לה, המיתרים רוחשים מאיזו בדיחה שמדאמה לא שמעה או לא הבינה. פועל כאן מנגנון דרמטי עדין ומתוחכם ביותר, הגם ששכיח מאוד אצל מוצרט. איך אפשר לשחזר אותו על הבמה ביעילות? הנה שתי הצעות:

תרזה ברגנצה, התזמורת הלאומית של צרפת, מנצח – אויגן יוכום:

אלינה גרנקה, תז' הקונצרטחבאו, מנצח –  מאריס יאנסונס:

רשמים: אני אוהב את שתיהן. ברגנצה הדאיגה אותי קצת בשורה השניה ("אני תמיד בזה לשכמותך.."), שאותה שרה ברכות ועם חיוך נבוך. היא אינה מבינה מה היא שרה? אבל בחלקה השני של האריה היא מעוררת חמלה רבה דווקא בגלל הלעג שעולה מהתזמורת (בניצוח המבריק של יוכום). האפקט הושג בשלמותו.

לגרנקה אין את הפינס ואת העמידה האצילה של ברגנצה (למי יש?), אבל היא יוצרת מדאמה אמינה מאוד, גאה, משולהבת ומעט עלובה. היא מוסיפה קולורטורה קטנה על "fida sono", קישוט שברגנצה נמנעת ממנו (ושאין בו צורך של ממש). יאנסונס לא חד כמו יוכום, והאפקט המבוקש מתעוות קצת, ההולנדים תומכים במדאמה ולא מצליפים בה. אולי זה קשור לאופי ההולנדי ההגון והמנומס. לצרפתים של יוכום אין כל בעיה להצליף בפרימה-דונה. אדרבא, הם נהנים מכך.

מודעות פרסומת

Read Full Post »