הפנתר, ריינר מריה רילקה

לשפע התרגומים העבריים לַ"פנתר" של רילקה אני מוסיף גם את שלי.

הַפַּנְתֵּר

מַבָּטוֹ אֶל מוּל תְּנוּעַת הַסּוֹרָגִים

תָּשׁוּשׁ כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵינוֹ מַחֲזִיק מְאוּם

אֶלֶף סוֹרָגִים נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁם

וּמֵאֲחוֹרֵי הָאֶלֶף אֵין עוֹד כְּלוּם.

 

עַל רַגְלַיו, גְּמִישׁוּת וַחֲזָקוֹת, בְּהִלּוּכוֹ הָרַךְ,

סוֹבֵב הוּא בַּזָּעִיר שֶׁבַּמַּעְגָּלִים

כִּבְרִקּוּד תַּקִּיף שֶׁבְּלִבּוֹ

נִצָּב, הָלוּם, רָצוֹן אַלִּים.

 

אַךְ לְעִתִּים עוֹלֶה דָּמוּם מָסַךְ הָעַיִן,

וְאָז מַרְאֶה נִכְנַס וּמְרַפְרֵף

בֵּינוֹת לָאֵבָרִים הַמְּתוּחִים, הָעֲצוּרִים

מַגִּיעַ עַד לַלֵּב, וּמִתְנַדֵּף.

פרנצ'סקו אייץ (Hayez), אריה ונמר בכלוב, עם דיוקן עצמי

Read Full Post »

עומר, ביקור חוזר

שוב שבתי לעומר בחלום, אולי סוף סוף בפעם האחרונה? זה היה חלום פרידה. אנחנו, אני ואבא, משכירים את הבית בעומר – שבמציאות, כלומר בקיום שמחוץ לחלום, נמכר לפני כעשרים שנה – אנחנו מנקים אותו במה שנראה כעבודה ללא סוף. הבית מאובק מאוד, כל המגירות במטבח תקועות, צריך לשבת ולפרק אותן אחת-אחת. אני נזכר עכשיו, בערות המפוכחת שלי, איך הייתי נובר במגירות ומחפש משהו לאכול, אך אמא הייתה מניחה בהן רק חומרי גלם. הייתי טועם בפה מעוות מתמצית הווניל, מסתכל בעיניים כלות על תמונת הפודינג שעל קופסת הפודינג אינסטנט שלא הכילה אלא אבקה לא מעוררת תיאבון, הייתי מכרסם ספגטי לא מבושל, מרשרש בשקיות אבקת סודה לאפייה. אם התמזל מזלי הייתי מוצא שוקולד מריר לבישול שמרקמו היה גושי כשל בוץ וטעמו מר ותפל.

חזרה לחלום, אני עולה לקומה השנייה, לחדר הילדות שלי, שגם אותו יש להכין לשוכרים. מבעד לחלון אני רואה ציפור. אווז? לא, אולי זה בז. לא, זה לא בז, זה חתול! במבט מקרוב אני מבין: אלו גורי חתולים, גורי החתולים שאחותי הייתה אוספת מן הרחוב ושהיו דרים אצלנו מפעם לפעם. הנה עכשיו הם למדו לעוף וגם הם עוזבים את עומר. אני פותח את החלון ומלווה אותם במסעם צפונה. עופו, חתולים!

נער שותה, אניבלה קראצ'י

Read Full Post »