ערב החג, התעוררתי מוקדם בבוקר, נטול חלומות ונמרץ יותר מהרגיל. התיישבתי לעבוד והספקתי לערוך יותר מעשרים עמודים עד הצהריים. מעודד מההספק החלטתי לעשות הפסקה ויצאתי מהבית לאכול משהו ולקחת סרט מהאוזן. לקחתי את "עד התביעה", בילי ויילדר. דיטריך. אחר כך עברתי ביד השנייה של הקלאסי ודגתי מציאה של ממש, דיסק ישן של אוולין טאב שרה לידר. שמחה גדולה.
חזרתי הביתה, הדלקתי את המזגן, הפעלתי את המערכת וניגנתי את הדיסק. נרדמתי על הספה בסלון.
אני בכיתת בית ספר. השעון מתקתק. מישהו דוחף לידי לפטופ ואני מתבקש בתקיפות לכתוב את המניפסט השחור של אסכולת החושך:
חוק I
כולם – ללא יוצא מן הכלל – מכוערים.
חוק II
ראשונים ללכת – הליצנים.
את חוק III לא שמעתי היטב. נערכת ארוחת ערב חגיגית, מישהו מנגן את המיסה השחורה של סקריאבין, מוגשות עוגיות מקרון בכל מיני צבעים, אני בוחר לי אחת מכל צבע. בקבוק מולוטוב מושלך אך לא מתלקח.
התעוררתי בערב וראיתי שאני מאחר לסעודת החג.
משובח!